ממ-דן חברה לבנין בע"מ נ' איטום עדן אקספרס ואח'

החלטה

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר ניתן ביום 10.7.11 ואשר במסגרתו חויבה המבקשת לשלם למשיב 1 סך של 22,627.60 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן בתשלום הוצאות המשיבים ושכר טרחת עו"ד. עיכוב הביצוע מתבקש לנוכח ערעור אשר הוגש על פסק הדין.

טענות הצדדים

בפסק הדין, נתקבלה בחלקה התביעה אשר הגישה המבקשת ונפסק לזכותה סך של 6,175 ₪, על יסוד חוות דעתו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט. כנגד זאת, נתקבלה במלואה התביעה אשר הגיש המשיב 1 ונפסק לזכותו סך של 28,802.60 ₪ כתשלום עבור עבודות שבצע לפי הזמנת המבקשת. התוצאה של פסק הדין הינה קיזוז הסכום שנפסק לזכות המבקשת מזה שנפסק לחובתה.

בבקשה זו, בתמצית, טוענת המבקשת כי נפלו שגיאות בפסק הדין כאשר הנזקים שנזקפו לזכותה התבססו על חוות דעת מומחה שלא הושלמה ולכן אף איננה משקפת את הנזקים בפועל. עוד טוענת המבקשת כי נפלה שגיאה בפסק הדין כאשר נפסקו לזכות המשיב 1 כספים בגין עבודות שלא הוזמנו על ידי המבקשת ושגיאה נוספת מוצאת המבקשת בחיובה בהוצאות המשיבים.

לעניין מצבם הכלכלי של המשיבים, טוענת המבקשת כי המשיב 2 כלל איננו מתגורר בארץ ואילו חוסנו הכלכלי של המשיב 1 מוטל בספק, כאשר כנגד זאת מצבה שלה איתן ויכולת הגבייה של המשיבים ממנה לא תשתנה אם ידחה הערעור. הבקשה נתמכת בתצהיר מנהל המקשת.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענת המשיבים אין הבקשה מקיימת את התנאים אשר נקבעו בפסיקה, סיכויי הערעור קלושים והמקשת לא עמדה בנטל להראות שלא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור גם באם לא יעוכב הביצוע. תגובת המשיבים איננה נתמכת בתצהיר.

דיון

ככלל, הגשת ערעור איננה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1964; להלן: "התקנות"). עיכוב הביצוע, לפי תקנה 467 לתקנות, הינו איפה היוצא מן הכלל.

הלכה פסוקה היא עוד מקדמת דנא כי על מבקש עיכוב ביצוע החלטה להראות כי מתקיימים בעניינו במצטבר שני המבחנים הבאים: ראשית, כי קיימים סיכויים טובים לערעורו; שנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שלא יהיה ניתן – או שיקשה באופן ממשי – להשיב המצב לקדמותו באם יזכה המערער בערעורו לאחר שפסק הדין בוצע (בש"א 3158/91 שמואל פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין סה פרטיסיפסיון, פ"ד מה(5) 499). כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין (ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נ"ח (2), 301).

בעניין דנא, טוענת המבקשת שהמשיב 2 כלל איננו שוהה בישראל וטענה זו לא הוכחשה בתגובת המשיבים. לו הייתה הבקשה מתייחס למשיב 2 לבדו, ניתן היה לקבל את הטענה בדבר הקושי שיווצר למבקשת אלמלא יעוכב הביצוע ביחס למשיב 2.

דא עקא, שהבקשה מתייחסת גם למשיב 1 כאשר למעשה, עיקר הסכומים בהם חויבה המבקשת נפסקו לזכות המשיב 1. וביחס למשיב 1 לא הביאה המבקשת כל ראיה שהיא להיותו כיום בקשיים כלכליים כלשהם. המבקשת מפנה לאשר נטען בתצהיר המשיב 1 לפיו נזקק לתזרים מזומנים (סע' 23 לתצהיר העדות הראשית של המשיב 1), אך מתעלמת מכך שהתצהיר מתייחס לאירועים ב- 2008, לפני למעלה משלש שנים. המבקשת מתייחסת לעיסוקו של המשיב 1, זיפות גגות, אך לא עלה בידי להבין כיצד עיסוק זה מצביע על קשיים כלכליים כלשהם. למעשה, כל שנטען ביחס למשיב 1 הוא ש"חוסנו הכלכלי מוטל בספק". טענה כוללנית זו שאיננה נתמכת בראיות איננה מספיקה לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי.

זאת ועוד, כאשר במאזן הנוחות עסקינן, אומנם טוענת המבקשת שלא יקשה על המשיבים להיפרע ממנה בעתיד, אם ידחה הערעור, אך איננה טוענת כלל שתיגרם לה עצמה פגיעה כלשהי אם תקיים את פסק הדין מיידית.

דומני שאף בחינת טענות המבקשת בדבר סיכויי הערעור מעוררת קושי, בפרט כאשר בחלקו שבה המבקשת ותוקפת הכרעה המתבססת על חוות דעתו של מומחה אשר מונה על ידי בית המשפט ובחלקו האחר תוקפת המבקשת קביעות עובדתיות. יחד עם זאת, כאשר ממילא לא עומדת המבקשת בנטל בעניין מאזן הנוחות, אין צורך להתעמק בסיכויי הערעור.

הבקשה לעיכוב הביצוע נדחית. אינני מוצא מקום לחיוב בהוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום, ל' תשרי תשע"ב, 28 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: